התמדה בעסקים

תגידי...? בת כמה היית כשהתפכחת לראשונה
מהפנטזיה של "Happily Ever After"?

הפנטזיה פשוטה ומוכרת: יום אחד נפגוש את האחד (או האחת), נתאהב עד לשורשי השערות, ונחיה ביחד, באושר ועושר מכאן ועד לנצח.

אבל אז הגיעו החיים עצמם והזכירו לנו ש"לנצח" זה כאן ועכשיו,
וכדי לזכות באושר צריך להשקיע בהתמדה ובעקביות – לחרוש, לזרוע, להשקות, לדשן, להמתין בסבלנות, והכי חשוב – לתפוס אותו בשתי ידיים כשהוא עובר בסביבה….

הבנו את זה מול בני (ובנות) הזוג שלנו,
הבנו את זה מול החברות והחברים שלנו.

אז למה לא מול העסק שלנו?

למה אנחנו עדיין מצפות שכדי להגיע לאושר והצלחה בעסק מספיקה אהבה ותשוקה לתחום ולמקצוע?
למה אנחנו מתקשות כל כך להתמיד ולהשקיע בו, גם אם הוא מתמהמה במתן פירות?

וכאן מגיע הפאנץ' של המאמר הזה:

המפתח לעסק מצליח נמצא בשלושה דברים: התמדה. התמדה ושוב התמדה.

כדי לנסות לשכנע אותך בחשיבות הנושא, אני רוצה לשתף אותך בכמה עובדות מעניינות בתחום:

קולונל סנדרס (המייסד של רשת קנטקי פרייד צ'יקן) ניסה למכור את המתכון שלו לעוף מטוגן 1009 (!) פעמים לפני שהצליח לגייס משקיעים ולהקים את KFC.

שואב האבק האלחוטי דייסון (שהוא לכל הדעות חבר טוב) הוא מודל (פרוטוטייפ) מס' 5,100 (!) של הרעיון שהיה לג'יימס דייסון להיפטר מהכבל המציק בשואבי אבק.

בדיוק כמו במקרה של הקולונל או של שואב האבק, ההחלטה להקים כרוכה בהתחייבות עמוקה (לעצמך) שלא לוותר. התחייבות להמשיך לעשות את הבחירה שלך, שוב ושוב ושוב, עד ההצלחה.

נכון, לרגעים ההתמדה הזו מרגישה בלתי אפשרית. מתסכלת ומייאשת אפילו (למה זה עדיין לא קורה?… מה אני עושה לא נכון….?)

כשתחושות הקשות והמחשבות המורידות מציפות אני מציעה להזכר בצעדים הראשונים של  הילד שלך (ואם עדיין אין לך ילדים, ילד כלשהו גם יתאים).

נזכרת? נזכרת בהתרגשות שהיתה באוויר? במחיאות הכפיים ובעידוד שנתת ברגעים האלו?

ומה קרה אחר כך? כמה פעמים הילד שלך נפל וקם עד שההליכה שלו הפכה ליציבה ובטוחה? את זה קצת יותר קשה לזכור, נכון?

ומה לדעתך היה קורה אם חלילה, אותו ילד היה מתייאש מכל הנפילות שהיו בדרך, נשבר מהסיפור הזה של הליכה ופשוט חוזר לזחול?
נשמע הזוי, נכון?

אבל זה בדיוק מה שאת עושה כשאת מקבלת החלטה בנוגע לעסק שלך, רק בגלל שהתייאשת מהנפילות שבדרך.

אז בפעם הבאה שבא לך לוותר, להחליף או פשוט להפסיק לנסות –
תעצרי שניה ותחשבי על הילד שלך כשלמד ללכת.
אם הוא לא נתן לנפילות לייאש אותו והמשיך להתקדם עד שלמד ללכת, לרוץ ואפילו לדלג,

אז גם את יכולה.

פשוט תמשיכי.
תמשיכי לנסות, ללמוד ולהשתפר עד שתצליחי.

 

*חלק מהטקסים בבלוג מנוסחים לנשים, אך אני פונה גם לגברים